הפעם אני מתחילה מהסוף.
במדרגות הנעות, בדרכי לאירוע הנוצץ של של מגזין פנאי פלוס- "שיק או שוק". אני שומעת מאחורי וויכוח קצר בין אישה לשומר: "אבל אני המנכלי"ת. אתה עושה צחוק? אתה חייב לתת לי להיכנס."
לפני שהסתובבתי לאחור, הספקתי לראות בקצה המדרגות למעלה את היח"צנית שולחת איתות לשומר, שיהיה קצת יותר רך וייתן לה לעבור.
הסתובבתי אל המנכ"לית: "הי, אני אפרת הצלמת, מה שלומך?"
מנכ"לית : "אני יודעת, אני מזהה אותך. את הצלת לנו את ההפקה האחרונה. תודה."
חייכתי. מי לא רוצה להיות מדי פעם גיבור על ולהציל משהו?!
פה יש נקודה בה אני צריכה לעצור ולהודות לענבר, מנהלת פרוייקטים במגזין, שפקחה את עיניה של המנכלי"ת וסיפרה שאני זו שישבה לילות כדי לפתור את ההפקה מהבחינה העיצובית (זה לא חלק העבודה שלי, רק אהבה להיות מעורבת).
הפקת האופנה הטרייה של המגזין מונחת על המסך של ענבר, והיא כותבת לי: "מה זה הצילום הזה, תעיפי אותו."
ליבי צנח. רק שלחתי אליה את הצילומים והיא מגיבה בצורה כ"כ לא אוהדת. אופס.... התקשרתי מיד: "מה, את שונאת את זה?"
"מה פתאום, משוגעת, זה יצא חבל"ז," מגיעה התשובה. "רק יש צילום שלי שם בפנים, תעיפי אותו מיד..."
סתם השתרבב בין כל הצילומים אחד שצולם "מאחורי הקלעים", ובו נמצאת גם היא, כמו שפן שמציץ בין העשבים... אבן נגולה מעל ליבי, היא אוהבת את ההפקה. או במילותיה: "נראה כמו הפקה מחו"ל. סחטיין."
הלכתי לישון רגועה.
באמצע יום המחרת מגיע מייל: "החיים בזבל, הלקוחות לא מרוצים." כבר לא ידעתי מה עכשיו, היא עובדת עלי? מסתבר שלא הפעם! אחד הלקוחות בהפקה החליט שהוא לא מרוצה, לא אוהב את הסקיצה הראשונה ולכן מפיל את הפרסום כולו. הוא דילג על כל שלבי הביניים, ובלי לדבר עם מישהו מההפקה, לשאול או להתייעץ, פשוט טלפן לביג בוסים משני הצדדים, והרים צעקות.
אוי לא. מה עושים?! מה עכשיו?! הכל כבר מצולם.
אזרתי את כל הביטחון שיכולתי ואמרתי לעינבר שאין לה מה לדאוג, שתאמין לי – בסוף כולם יהיו מרוצים. אם ידברו אתי ואם לא, אם יסבירו מה הבעיה ואם לא – ההפקה הזאת תתפרסם, ואפילו תזכה לתשבוחות.
ישבתי כל הלילה, עשיתי תחקיר על הלקוחות, למדתי את השפה העיצובית שלהם (מתוך פרסומים קודמים ומהאתר), גזרתי צילומים, הדבקתי, הזזתי על המסך למעלה-למטה. שעות....
התגובה הראשונה היתה צוננת, אבל הבטחתי שוב, בלי למצמץ, שיתנו צ'אנס. זו רק סקיצה, והתוצאה הסופית תראה אליפות. אחרי שיכנועים, גזירות, צריבות והזזות של צילומים, שלחו את ההפקה ללקוחות לאישור. ו...ישששש! הם אוהבים. רק צריך להזיז קצת מפה לשם, קצת לשפץ, אבל זה הכיוון.
סוף סוף יכולתי להישען לאחור, רגועה. אין סיכוי שכזאת הפקה יורדת לטימיון!
הפקה וניהול: ענבר קוזלובסקי
צילום: אפרת שליטא בונדי
סטיילינג: לימור ריחנה
שיער: דיתי מסר
דוגמניות: דקלה ורחלי ליולי
אין ספק שצוות מנצח מצליח להעביר מסר אומנותי בלי לפגוע הצד המסחרי. רואים עבודה והשקעה בהפקה.
השבמחקראיתי את הגיליון עצמו ויותר ממה שתרמתם למוצרים, הוספתם תחושה של חו"ל למגזין.
בפעם הבאה להזמין אותי לצילומים גם בבקשה!
ברור. כבר יש כרטיסי טיסה על שימך...
השבמחקולענייננו צוות זו מילת מפתח שאנשים לפעמים שוכחים את החשיבות שלה.
ללא ספק, יפה מאוד..... וכמובן וברור שכדאי לעשות תחקיר מעמיק לפני בשביל ללמוד את הסביבה, ואת האווירה ומה אוהבים
השבמחקצודק.
השבמחקמשהו נוסף שנתקלתי בו זה שלקוחות הרבה פעמים מגדירים משהו ומתכוונים למשהו אחר. בכל זאת הם מתחום אחר לא שיווק. ורק אם עובדים עם רפרנסים/ דוגמאות מראש, ההליכה על החבל יותר בטוחה.