יום רביעי, 1 בפברואר 2012

הפקת איפור ושיער בסטודיו



את האמירה "לא מערבבים משפחה ועבודה" אני מכירה, ואכן אני מאוד משתדלת לשמור על זה. לעומת זאת, עם חברים זה כיף לעבוד וליצור. כשעובדים עם חברים, האווירה על סט הצילום תמיד כייפית ורגועה יותר. חברים, מעצם הקשר, יודעים איך לדבר אחד עם השני, וגם אם משהו לא נראה, תמיד יש פתרון פשוט. המאפרת ומעצבת השיער עינב בר היא חברה טובה שלי. וכל פעם שאנחנו עובדות יחד על הפקת צילום, זו חגיגה.
עינב רצתה לצלם כמה סגנונות איפור ועיצוב שיער חדשים, שיעלו לאתר האינטרנט שלה ויציג את יכולותיה. שבועות מראש אנחנו כבר מתכתבות באימיילים. עינב שולחת אלי רפרנסים של צילומים שהיא אוהבת, ואנחנו מגבשות רעיון לצילומים. החלטנו לצלם בסטודיו.
הפעם, עינב לקחה לעצמה  את מעצב שמלות הכלה יקי רביד לצורך סטיילינג. הוא חבר טוב שלה, השתלב בקלות  והתאים להפקה כמו כפפה ליד. הוא ליווה אותה בכל התהליך הראשוני, הם הלכו לקנות את הבד שישמש רקע מושלם לצילום שלה. וכמובן שהשמלות שלו יהיו על הסט ויבצבצו בצילום הסופי.
כולנו סגרנו עשר שעות לכבוד הצילומים האלה, החל משבע בבוקר. אבל ההתחלה לוותה בכמה דפיקות לב מהירות... מוקדם בבוקר, עינב התקשרה אלי, לפני שכולם התכנסו, וסיפרה לי בלחץ שקריסטינה, הדוגמנית מעלית מודלס, לא עונה. הן סיכמו שהראשונה שמתעוררת בבוקר מתקשרת לשנייה כדי לוודא שהן ערות. וכל הבוקר עינב מתקשרת והטלפון שלה לא זמין. זה מלחיץ, יום צילום של איפור ושיער בלי דוגמנית זה כמובן בלתי אפשרי, ואיחור לא מתקבל על הדעת - כולם שריינו 10 שעות.
אבל קריסטינה הדוגמנית הגיעה לסטודיו בדיוק בשעה בה קבענו. שותפה שלה לקחה לה את מטען הפלאפון, הסוללה שלה נגמרה ולא היה לה איך להודיע שהכל בסדר. מפלס הלחץ ירד.
יום צילום של איפור ושיער לוקח הרבה זמן ודורש סבלנות רבה ואורך רוח מצד הדוגמנית בעיקר. כמות החומרים שנשפכים על הפנים והשיער הן בלתי יאומנו. בסיבובי האיפור והשיער הראשונים בדרך כלל מצב הרוח מצוין, ואח"כ מתדרדר והולך. זה באמת קשה לדוגמנית.
אבל קריסטינה הייתה מקסימה, האווירה על סט הצילום הייתה כיפית, והאווירה החברית השפיעה לטובה על כולם. למרות הלחץ של יום צילום גדוש שכזה, הקושי הפיזי והשעות הארוכות, החברות רק התחזקה.
היו עוד חברים שהגיעו במהלך היום לעזור: אלונה בל , שי ארז , מאיר ברקוביץ'.


חברים זו ברכה.


צילומים נוספים אפשר לראות באתר שלי:

מי רוצה לראות אותי מצלמת? לחצו על המילים הבאות-
מצלמת שער למגזין "לאישה"


לשאלות תשובות ומה שבינהן אפשר לשלוח לי אימייל: efratsb@gmail.com




שיהיה לכולנו יום מקסים, מלא חברים.

אפרת שליטא בונדי
צלמת 
050-3366786


יום רביעי, 18 בינואר 2012

צילום אופנה בסטודיו



אני חייבת להודות שאני מבולבלת. אני באמת מרגישה שאין לי מושג. העולם הזה נהיה לא ברור. אנחנו נהיינו לא ברורים. ויותר מהכול אין לי מושג מי צודק. כולם מדברים באלימות, כל הצדדים! כל צד מדיר את הצד השני ובטוח שהוא הוא באמת הכי צודק. אבל לי אין מושג! אז אני שותקת.

בתוך כל הבלגן הזה, פנו אלי שתי בנות מקסימות נטע סטבינסקי ויעל קוכמן שהחליטו להקים אתר שמוכר בגדי מעצבים ישראלים. קהל היעד- חו"ל. לאתר יקראו IL COUTURE, מקימות ומנהלות אותו נטע ויעל. כרגע הפרויקט בחיתוליו, עושה צעדים ראשונים. כולנו, כל אנשי הצוות - אני הצלמת, אנה לוקצקי הסטייליסטית, מיכל לסמן המאפרת והדוגמניות - עבדנו בהתלהבות, מתוך אמונה אמיתית בפרויקט.
בתור צלמת, החלטתי לתת כתף כי הוא תומך במעצבים קטנים שהיום נלחמים ברשתות ענקיות, עם תקציבים ענקיים לפרסום, וזו דרך נפלאה שלהם למכור את העיצובים שלהם בחו"ל. בכל זאת, אנחנו שוק קטן עם המון אנשים מוכשרים - ולא מספיק קונים.
הגענו לסטודיו שלי בבוקר, ביום גשום במיוחד. מהר-מהר העלנו את הבגדים והכיבוד במעלית המשא, ותלינו הכל בחדר בו אנה הסטייליסטית תבחר ותרכיב את השילובים. בינתיים הרכבתי את הרקע, העמדתי פלאשים ועשיתי טסטים. במקביל, ריחות חומרי השיער עלו באוויר (אני מכורה לריח הזה).
אז בהצלחה ל-IL COUTURE, ובהצלחה לכל מעצבי האופנה העצמאיים. מקווה שהעולם הגדול יהפוך לקרוב במיוחד עבורכם. במרחק הקלקה קטנה אחת.


מחכה לכם עם קפה עוגה וים קונספטים להפקה שלכם.
הפלאשים מוכנים, רק תרימו טלפון: 050-3366786


לאתר שלי: shalita-bondy.com


אימייל שלי: efratsb@gmail.com

שיהיה יום מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אפרת שליטא בונדי
צלמת
050-3366786






יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

רותם, צילומי בת מצווה


לפני כמעט 12 שנה נולדו לאחותי הגדולה תאומים. ההתרגשות הייתה גדולה. אני זוכרת אותי ואת אימא שלנו יושבות מחוץ לחדר הניתוח מחכות בהתרגשות. כשהעבירו אותם לפגיה, נתנו לנו להציץ בהם לשנייה. איזו התרגשות. אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי דמעות בעיניים.
והיום, רותם, הבכורה מביניהם, מצטלמת אצלי, צילומיי בוק של נסיכה אמיתית. היא הגיעה בבוקר עם אימא שלה (אחותי), מצוידת בתיקים עם מלא בגדים ואביזרים. נסענו לסטודיו, סידרנו הכל על השולחן כדי שנראה מה יש. ואז הגיעה בר ברק המאפרת/ מעצבת שיער, והן התיישבו לעבודה בחדר האיפור.
לרותמי שיער ארוך ומהמם, תלתלים מקסימים, ודרושה שעה של בייבי ליס כדי לסדר אותם לתסרוקת נפלאה. התחלנו עם פיג'מה ודובי לבן ענק, והיא נראית כמו אליס בארץ הפלאות....
בוק בת מצווה זו משימה חשובה ועדינה ביותר. זה תהליך של העצמה, והרצון הוא לתת לילדה את ההרגשה שהיא באמת מיוחדת. אחת ויחידה בכל העולם. לא כמו אחרות. בדיוק בגיל הזה, כשאנחנו מתחילות להעריץ אחרים לחשוב (שלא בצדק) שכולם יותר טובים מאיתנו, שלכולם הכל מצליח והם מוקפים בחברים, ורק לנו אין... בדיוק בגיל הזה מגיעה העצירה הזאת בזמן, שהכל סובב אותך וכולם מטפלים בך. ובסוף יוצא ספר שהוא רק שלך.


בגלל זה אני לא אוהבת את הצילומים המשותפים, הסרט הנע שיש צלמים שעושים (כלומר, צילום של כמה בנות ביום). זה אומנם יותר זול, אבל לדעתי מחמיץ את המטרה. בסופו של דבר, מה שיישאר זו החוויה המלטפת, והספר - עדות מודפסת, לכל החיים, שמעידה שאת אחת ויחידה. יום שבו כולם סבבו אותך באמת. כוח וזיכרון שילווה אותך לעולם.

האימייל שלי: efratsb@gmail.com
האתר שלי: shalita-bondy.com

וחוץ מזה, חנוכה שמח לכולם.
אפרת שליטא בונדי
צלמת
050-3366786

יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

צילום ופוטושופ: משחק בין רצוי למצוי.


אנחנו חיים בעידן בו אנחנו לא אוהבים את מה שיש לנו. אנחנו אוהבים את מה שיש לאחרים, ואם "זה שלנו" זה כנראה פגום או שולי.
לכן להצטלם ולצלם זה מפחיד, כמו ללכת על חבל דק בין הרצוי למצוי. מצלמה לא משקרת, היא פשוט לא יודעת איך, שמו לה עדשה כזו וזהו... צילום זה קצת כמו לפגוש מראה שמנציחה את הפגמים, ובמקרים רבים, כשרואים את התוצאה בפעם הראשונה, התגובה המיידית היא "אוף, האף הזה", או "לפני 30 שנה לא היו הטאיירים האלה..."   
פוטושופ, לעומת זאת, יודע לשקר. הוא פלטה של כלים וצבעים שיכולה לצבוע את המראה באילו צבעים שנבחר, וליישם כל בחירה שנבקש.
באמירה הזו אני שופטת את כל אחד מהכלים, הצילום ופוטושופ, מי לחסד ומי לדין. מי משקר ומי לא, האם מותר לשקר או לא?!
אבל בעצם אני רוצה להגיד שאת שניהם אני אוהבת ובשניהם אני משתמשת, כי למעט צילום לדרכון, למשטרה או לעיתונות, כל צילום הוא פנטזיה. הוא אמור להעביר פרסונה - מי הייתי רוצה להיות. בעזרת המצלמה שלי אני יכולה לבחור, להנציח, לקטוף מהרגע הנתון. בעזרת הפוטושופ אני יכולה לסגנן, לשנות, להפוך לאחר.
אני משתדלת לאהוב את מה שיש לי, את הכלים שקיבלתי בגלגול הזה, אבל יחד איתם אני משתדלת לגדול, להשתנות וללמוד כל הזמן.


בואו לבקר באתר שלי: http://www.shalita-bondy.com/
רוצים לשאול שאלה?! האימייל שלי: efratsb@gmail.com
בא לכם לראות אותי מצלמת?

נתראה בקרוב.
אפרת שליטא בונדי
צלמת
050-3366786

יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

פרפורים בבטן



לפני כל צילום יש לי פרפורים בבטן. מה יהיה, איך יהיה, מה יקרה אם לא יהיה?
והפרפורים נמשכים עד שאני פוגשת את המצולם. למה? כי אז אני רואה את הפרפורים שלו ואני יודעת: היי, אני מצלמת בן אדם, יהיה כיף.
כולנו מתהלכים בעולם עם פחדים: מה יחשבו עלי? איך אני נראה? איך הייתי רוצה להראות? וכשבאים להצטלם הפחדים האלה מתעצמים. הסיטואציה של אדם שעומד לבד, אפילו בלי מראה (או יכולת להסתכל על עצמו), ומכוונים אליו עדשה - זה יכול להחוות כמו עמידה מול כיתת יורים. ולא סתם קוראים לפעולת הצילום באנגלית: shoot. אבל בשבילי, ברגע שהעיניים נפגשות אני שומעת את הקליק הראשון, ואני לא מפחדת יותר. אני ממש שומעת את החיבור, את האופציה למפגש חדש עם עולם שלא פגשתי קודם.
לכולנו מכנה משותף כזה או אחר. כולנו יכולים לדבר על הכל, ללמד אחד את השני דברים חדשים, ולכן צילום בשבילי זה מפגש. הזדמנות להכיר עוד מישהו בעולם הזה. כשאני מצלמת, אני לא נותנת למצולם לחזור לחוויה הזו, העירומה. אני לוקחת אותו למסע שהוא מפגש בין שני אנשים, והמצלמה היא עוד משהו פיזי שנמצא, אבל לא מפריע ולא משתלט. וככה אנחנו צונחים לתוך הצילומים, תוך דיבורים על החיים ועל מה שהיה ומה שיהיה, ואנחנו מפליגים למחוזות רחוקים. והפחדים נשארים הרחק מאחור


אשמח לתגובות ושאלות כאן בבלוג למטה....

כתובת האתר שלי: www.shalita-bondy.com

האימייל שלי: efratsb@gmail.com

לחיי הפירפורים בבטן, שיובילו להכרויות מרגשות.

אפרת שליטא בונדי
   צלמת
  050-3366786


       

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

האנשים שמחכים


בדרך שלי לסטודיו יש פינת רחוב ובה יושבים אנשים ומחכים. וזה מרתק.
אני מזדהה איתם. מי לא מכיר את המקום הזה? מי לא מחכה?
אז החלטתי להתחיל לצלם ולחפש מה מעניין אותי בזה. אני מאוד לא רוצה ליפול לתוך קלישאות עיתונאיות. זה לא שאני לא מעריכה צילום עיתונאי, נהפוך הוא, אבל זה לא התחום שלי.
אני רוצה להעביר תחושה. אני רוצה לנכס את הזמן הזה שהם מחכים, ואת החלומות שלהם, לעצמי. אני רוצה לחכות יחד איתם. אני מחכה יחד איתם. אני רוצה שהם יפסיקו לחכות.
האם כדי להפסיק לחכות צריך לחכות?
אז יצאתי לצלם, והאמת שהחכה שלי עוד לא תפסה שום דבר מעניין. אבל היא ממשיכה לחכות.
בשיחה הבוקר עם חברה צלמת ג'ני ברסט שיתפתי אותה בלבטים והיא הציעה הצעה מעניינת, ללכת ולצלם סטופ מואשן. אני כמובן אבדוק את זה, זה ממש מלהיב אותי.
אאז כמעט קשה לי לחכות ליום שקבעתי, כדי ללכת לצלם בפינה בה מחכים.

אשמח לשמוע את דעתכם או בשיתוף פה בבלוג.
או אלי לאימייל: efratsb@gmail.com
וכמובן אשמח לארח אותכם באתר שלי: www.shalita-bondy.com
שיהיה לכולנו יום מקסים, בו לא נחכה יותר מידי.
אפרת שליטא בונדי 
צלמת
050-3366786

יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

EFRAT SHALITA - BONDY: צלמת מצלמת אומנות

EFRAT SHALITA - BONDY: צלמת מצלמת אומנות: לפני שנתיים פלוס נולד לי ילד בכור. נכנסתי לעניין עם כל הלב הגוף והנשמה. כתוצאה מכך, גם נפח העבודה שלי ירד פלאים. זה לא שלא רציתי, פשוט הפוק...