ה
האמת שאת המילים האלו רשמתי מזמן. אבל הן תמיד רלוונטיות.
בימים אלה אני מבשלת במטבח הפרטי שלי שתי עבודות אומנות. הריח מתפשט בכל הבית ואני כולי סקרנות לראות ולטעום מהמוצר המוגמר. אבל גם חרדה – האם אני מצליחה להרכיב את המנות כמו שצריך, או שבסוף ייצא סלט שאף אחד לא יאהב?התהליך ארוך ואין בו תשובות חד משמעיות. וזה מבלבל.
אני עובדת במקביל על שני פרויקטים: האחד צילום של בובות/דובים שהם האהבה הראשונה של ילדים, והשני – צילומי משפחות, כשהמוטיב המניע את העבודה הוא תחושה של קיפאון הזמן אצל האישה. שני הפרויקטים חיים בתוכי, ומספר אימג'ים שהיו לי בראש כבר באו לידי ביטוי בצילומים שגם מהם אני מרוצה. אבל עכשיו, בשלב הלידה, משהו נתקע. התינוק לא יוצא כמו שצריך. העבודות לא נראות כמו שאני רוצה שיראו. הן לא מעבירות את המסר הנכון וזה מלחיץ. למרות שאני יודעת שזה חלק מהעבודה.
תהליך.
יש הבדל מאוד גדול ומשמעותי בין מה שאנחנו רואים בדמיוננו לבין איך שזה נראה כשזה מודפס.
ויש את רגע הוויתור שבו אתה שולח את היצירה שלך אל נהר החיים ושם היא כבר חיה (או לא) דרך אנשים אחרים. אבל זה עוד רחוק...ולמה שיתפתי?! כי אני מחפשת עוד דובים ועוד נשים ומשפחות...
אם יש לכם, או בא לכם להצטלם שילחו אימייל:
efratsb@gmail.com
בואו גם להציץ באתר שלי:
www.shalita-bondy.com
ושתפו! זה המקום!
יום מקסים
אפרת
050-3366786
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה