יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

האנשים שמחכים


בדרך שלי לסטודיו יש פינת רחוב ובה יושבים אנשים ומחכים. וזה מרתק.
אני מזדהה איתם. מי לא מכיר את המקום הזה? מי לא מחכה?
אז החלטתי להתחיל לצלם ולחפש מה מעניין אותי בזה. אני מאוד לא רוצה ליפול לתוך קלישאות עיתונאיות. זה לא שאני לא מעריכה צילום עיתונאי, נהפוך הוא, אבל זה לא התחום שלי.
אני רוצה להעביר תחושה. אני רוצה לנכס את הזמן הזה שהם מחכים, ואת החלומות שלהם, לעצמי. אני רוצה לחכות יחד איתם. אני מחכה יחד איתם. אני רוצה שהם יפסיקו לחכות.
האם כדי להפסיק לחכות צריך לחכות?
אז יצאתי לצלם, והאמת שהחכה שלי עוד לא תפסה שום דבר מעניין. אבל היא ממשיכה לחכות.
בשיחה הבוקר עם חברה צלמת ג'ני ברסט שיתפתי אותה בלבטים והיא הציעה הצעה מעניינת, ללכת ולצלם סטופ מואשן. אני כמובן אבדוק את זה, זה ממש מלהיב אותי.
אאז כמעט קשה לי לחכות ליום שקבעתי, כדי ללכת לצלם בפינה בה מחכים.

אשמח לשמוע את דעתכם או בשיתוף פה בבלוג.
או אלי לאימייל: efratsb@gmail.com
וכמובן אשמח לארח אותכם באתר שלי: www.shalita-bondy.com
שיהיה לכולנו יום מקסים, בו לא נחכה יותר מידי.
אפרת שליטא בונדי 
צלמת
050-3366786

יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

EFRAT SHALITA - BONDY: צלמת מצלמת אומנות

EFRAT SHALITA - BONDY: צלמת מצלמת אומנות: לפני שנתיים פלוס נולד לי ילד בכור. נכנסתי לעניין עם כל הלב הגוף והנשמה. כתוצאה מכך, גם נפח העבודה שלי ירד פלאים. זה לא שלא רציתי, פשוט הפוק...

צלמת מצלמת אומנות


לפני שנתיים פלוס נולד לי ילד בכור. נכנסתי לעניין עם כל הלב הגוף והנשמה. כתוצאה מכך, גם נפח העבודה שלי ירד פלאים. זה לא שלא רציתי, פשוט הפוקוס הלך לכיוון אחר. כבר לא הייתי בעניין של השקות כאלה ואחרות, להרים טלפון ללקוחות כל חג, לבדוק בנוגע להפקות חדשות ומה שלום הילד שלהם.
תוך כדי השנתיים האלה, הבנתי שמה שהייתי מסתכלת עליו בזלזול מהצד בתור נשואה בלי ילדים – ההקרבה, הקיפאון והטוטליות – הם בעצם החיים שלי עכשיו. ולא ממקום חלש אלא ממקום של בחירה, כי כזו אני, וכזה כנראה גם הטבע. אומנם הרגשתי בודדה רוב הזמן, אבל מאושרת. חיתולים היו פיסגת השאיפות. והנה עברו שנתיים, ופתאום שמתי לב לשני דברים:
א' – פתאום בא לי ויש מקום בחיים שלי לעוד יצירות חוץ מהבריאה הקטנה, שכבר גדלה ומתרוצצת מעצמה לצדי.
ב' – התופעה הזו היא אונברסלית, קורית להמון נשים, וגם גברים, שבוחרים באופן טבעי לעצור רגע, לתת לשינוי להיכנס לחיים שלהם באינטנסיביות, ומפנים את הבמה ליצירה אחרת שהיא לא הם עצמם, אלא ישות שצומחת ומתפתחת.
הנקודה הזאת, גיל שנתיים של הילד, היא נקודה קריטית. היא הנקודה בה אני בחרתי לחזור לעשייה שהיא רק שלי, ולא קשורה למשפחה שצומחת לצידי. ובמקביל בחרתי להשתמש בידע הזה ובזמן הזה כדי ליצור משהו שיהדהד אצל עוד אנשים.
החלטתי לצלם משפחות בהן האישה מזדהה עם התקופה הזו של קיפאון וויתור מתוך בחירה.
התחלתי לשאול אנשים/ נשים סביבי במי התחושה הזאת בוערת. ומסתבר ש... וואו, זה באמת קורה לעוד אנשים.
מי שנרתמו היו חברות חדשות, נשים שפגשתי בגן של הבן שלי.
והנה נולד פרוייקט/ תינוק חדש למלאכת היצירה.


אשמח לקבל תגובות ומשפחות נוספות.
צרו קשר: efratsb@gmail.com

והנה האתר שלי: www.shalita-bondy.com

ולקול אנושי: 050-3366786

אפרת שליטא בונדי
צלמת

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

EFRAT SHALITA - BONDY: שאולי כוכב עליון

EFRAT SHALITA - BONDY: שאולי כוכב עליון: ראיתי אותו תלוי על חבל כביסה בתמונה בפייסבוק. מיד זיהיתי: הנה עוד אהבה שכובסה בעוד הילדים בגן. מיד יצרתי קשר וקיבלתי תשובה: "בטח, נשמח, ר...

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

שאולי כוכב עליון




ראיתי אותו תלוי על חבל כביסה בתמונה בפייסבוק. מיד זיהיתי: הנה עוד אהבה שכובסה בעוד הילדים בגן. מיד יצרתי קשר וקיבלתי תשובה: "בטח, נשמח, רק צריך לתאם בזמן שהילדים לא יבחינו בחוסר. תיאמנו להיפגש עוד יומיים לבצע העברה. בבוקר קיבלתי הודעה: סליחה, אני לא יכולה להביא אותם, הבן שלי חולה. וכך עברו כמה ימים. אח"כ הייתי צריכה להזכיר, כי מחלה של ילד מביאה אחריה טירוף של סגירת פינות. וסוף כל סוף נפגשנו. לקחתי את שאולי ששייך לתמרי, ואת הכבשה ששייכת לאחיה מיכאל. הגעתי לסטודיו הצבתי סט וזהו. לקחתי את שאולי, ולא משנה איך הצבתי אותו הוא פשוט היה מבסוט, כוכב אמיתי. זה היה צילום כ"כ כיפי כי פשוט הרגשתי כמה הוא נהנה להצטלם. או שזו הייתי אני שנהניתי לצלם אותו?..




אשמח לקבל עוד המלצות על בובות ודובים אהובים באימייל חוזר:
efratsb@gmail.com
וכמובן בואו לבקר באתר שלי:
www.shalita-bondy.com

                                      שיהיה לנו המשך חורף נעים, עם הרבה חיבוקים וחום.
                                                                     אפרת
                                                   צלמת אופנה פורטרטים ואומנות
                                                              050-3366786






יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

· בין דמיון למציאות


ה
האמת שאת המילים האלו רשמתי מזמן. אבל הן תמיד רלוונטיות.

בימים אלה אני מבשלת במטבח הפרטי שלי שתי עבודות אומנות. הריח מתפשט בכל הבית ואני כולי סקרנות לראות ולטעום מהמוצר המוגמר. אבל גם חרדה – האם אני מצליחה להרכיב את המנות כמו שצריך, או שבסוף ייצא סלט שאף אחד לא יאהב?
התהליך ארוך ואין בו תשובות חד משמעיות. וזה מבלבל.
אני עובדת במקביל על שני פרויקטים: האחד צילום של בובות/דובים שהם האהבה הראשונה של ילדים, והשני – צילומי משפחות, כשהמוטיב המניע את העבודה הוא תחושה של קיפאון הזמן אצל האישה. שני הפרויקטים חיים בתוכי, ומספר אימג'ים שהיו לי בראש כבר באו לידי ביטוי בצילומים שגם מהם אני מרוצה. אבל עכשיו, בשלב הלידה, משהו נתקע. התינוק לא יוצא כמו שצריך. העבודות לא נראות כמו שאני רוצה שיראו. הן לא מעבירות את המסר הנכון וזה מלחיץ. למרות שאני יודעת שזה חלק מהעבודה.
תהליך.
יש הבדל מאוד גדול ומשמעותי בין מה שאנחנו רואים בדמיוננו לבין איך שזה נראה כשזה מודפס.
ויש את רגע הוויתור שבו אתה שולח את היצירה שלך אל נהר החיים ושם היא כבר חיה (או לא) דרך אנשים אחרים. אבל זה עוד רחוק...


ולמה שיתפתי?! כי אני מחפשת עוד דובים ועוד נשים ומשפחות...


אם יש לכם, או בא לכם להצטלם שילחו אימייל:
efratsb@gmail.com


בואו גם להציץ באתר שלי:
www.shalita-bondy.com

      ושתפו! זה המקום!


יום מקסים 
אפרת
050-3366786