בחיי המקצועיים אני מצלמת אופנה ופורטרטים, מה שאומר שאני מקיפה את עצמי באנשים. אף פעם לא אהבתי להיות לבד, ובטוח שלא לבד בסטודיו עם חפץ. ואז, יום אחד, בעודי מסדרת את הבית אחרי שהגוזל הקטן עף לגן, אני מרגישה שמישהו מסתכל עלי. ולא רק מסתכל, אלא מרגיש אמפטיה לרגעים האלה של השקט שאחרי הסערה. הבטתי לאחור, הרי אני לבד בבית והכלב בחדר השינה... העיניים שלי הצטלבו עם העיניים של "דבי", הדובי של יהונתן.
את הדובי הזה קנו לו עוד כשהיה בבטן, והוא אהבת חייו הראשונה. הוא הולך איתו לכל מקום שאנחנו רק מרשים לו. הוא ישן איתו, כועס עליו ואוהב, ממש כמו מערכת יחסים אמיתית. הבנתי שיש בובות שמגיעות עם נשמה יתרה, והנשמה הפנימית שלהן מתחברת עם ילד/ה ואז נוצרת אהבה. התחלתי לצלם בובות שהן האהבה האמיתי של ילדים.יש ילדים שיש להם ויש ילדים שלא.
אני מושיבה את הבובה על רקע לבן, ומצלמת. האמת שהחוויה היא אדירה. זה פשוט מדהים שאני יכולה להסתכל להם בעיניים, והם מישירים מבט בחזרה, ולכל אחד אופי אחר ומצב רוח אחר. יש חכמים ויש שובבים, יש כוכבים ויש ביישנים. והם כולם מדברים אלי.
כמובן שהתהליך מורכב, מכיוון שרוב הבובות (בעיקר אלו של הילדים הצעירים) לא יכולות לצאת מהבית ולהגיע לסטודיו בזמן שהילד מודע לכך. כל ילד מאוד דואג לדובי או לבובה שלו, ולא נפרד סתם כך. אז יש תמרונים. מצלמים כאשר הילד ישן או בגן, או באיזה טיול. ואז הדוב חוזר למקומו כאילו מעולם לא הלך.אשמח אם תשתפו בסיפורי בובות שלכם, או של אחרים.
ממש פה למטה יש מקום לתגובות אז יאללה, גללו ותמלאו.
כמובן שכולם מוזמנים לבקר באתר שלי:
ומי שמכיר בובה שמתאימה לצילום, בבקשה צרו קשר.
אפרת
050-3366786
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה