בחרתם לצלם את עצמכם צילום פורטרט, איזה כיף. זה קשה אבל לא בלתי אפשרי. הרבה אמנים עושים זאת, ויש בזה אתגר מעניין. השלב הראשון בכל צילום הוא בחירת הלוקיישן. איפה להצטלם? בפנים או בחוץ? ביום או בחושך? האם להשתמש בפלאש או תאורת אור יום או משהו אחר? וואו המון שאלות J.ואז לבדוק מה אני יודע – האם אני צלם חובב, מקצועי או עם שתי ידיים שמאליות? לכל אחד מאלה יתרון כמובן. צלם חובב כבר מכיר טכניקות שונות ויש לו ציוד יחסית טוב, צלם מקצועי לא יקרא את הפוסט הזה, ולבעל ידיים שמאליות יש לפעמים יתרון ביצירתיות. יצא לו משהו, והמשהו הזה בטוח יהיה אומנותי.
לצילום פורטרט עצמי צריך:
- חצובה או מקום יציב להניח עליו את המצלמה.
- מצלמה שעובדת עם טיימר , כבל משחרר או איזשהו שלט לצילום מרחוק.
- הרבה מצב רוח מתאים.
תתחיל בבחירת המקום, הפוזה והבגדים שאתה רוצה להצטלם בהם, ואז תציב את המצלמה. חשוב: האם המצלמה צריכה להיות גבוהה או נמוכה ביחס אליך? והאם מהמקום בו הנחת אותה היא תצלם את המקום בו בחרת להיות? זאת אתה בודק בעזרת מסמנים כאלה ואחרים: "אני רואה מקצה השטיח עד אמצע התמונה שעל הקיר, זה אומר שאני במקום הנכון או לא?" צלם צילום אחד בלעדיך. כך תראה שהאור נראה טוב, החשיפה היא נכונה וכל שאר הדברים מונחים במקומות המדוייקים ורק מחכים שתזנק לתוכם. קבע את הפוקוס בנקודה דמיונית שבה תהיה ותוציא אותו ממצב אוטומט לידני. אם לא תעשה זאת ברגע הלחיצה הפוקוס ישתנה לנקודה אותה המצלמה תבחר.
הכל טוב?
אז היכונו לצילום. אם יש לך טיימר אני מקווה שהתאמנת בריצות למרחקים קצרים, או קפיצות לרוחק. אם יש לך כבל או שלט, החיים שלך טובים: נשאר לך רק להסתכל למצלמה או שלא, לחייך או שלא, וללחוץ על ההדק. כלומר – הכפתור.
עוד דרך נחמדה לצילום פורטרט עצמי זה באמצעות מראה. אך זיכרו שאם יש פלאש יהיה החזר אור חזק בנקודה בו הפלאש פוגע. זה יכול להראות אלוהי אבל גם להיות נפילה.
בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה